עונה ארוכה מגיעה לסיומה עם המשחק האחרון שישוחק לעונה זו. כדרך "מסורת" או כמובן כתלכיד כלכלי מחושב, המשחק האחרון שישוחק לכל עונה ברחביי אירופה, הוא כאמור, גמר ליגת האלופות.

השנה, המשחק ישוחק בפארק דה פרינס המפואר בפריז ויפגיש בין המועדון האנגלי ליברפול לבין ריאל מדריד הספרדית. אני בטוח שהבעלים של פ.ס.ז נושך לשון חזק, כי הוא ואופ"א ייעדו את הגמר הזה עבורם, אך הם כשלו להגיע אליו.

מלבד המסגרות התחרותיות של נבחרות העולם, אין ספק שהמשחק הגדול ביותר למועדונים בכדורגל, הוא גמר ליגת האלופות. 

בהיבט היסטורי, נדמה שלא זזנו רגע בזמן וענקיות אירופה האמיתיות נפגשות שוב לקרב על הגביע הנכסף.
שניהם נפגשו רק לפני 4 שנים ב-2018 בקייב בקרב על הגביע. התוצאה נגמרה 3-1 לריאל, לאחר צמד של גארת' בייל.



ליברפול הנצחית, זו שהציתה את הדמיון ויצרה את אגדות הכדורגל האנגלי באירופה בסוף שנות השבעים והשמונים מגיעה לגמר השלישי שלה בחמש השנים האחרונות. מולה? נפילת אירופה. המועדון המוצלח ביותר בכל הזמנים במפעלים האירופאים. ריאל מדריד המלכותית, האגדית וחסרת הפשרות.

לכאילו שלרגע, חזרנו גם ל-1981, אשר גם שם הם נפגשו בגמר גביע האלופות אותו ריאל הניפה לאחר 1-0 קטן. בשנת 2022, עבור האוהדים הוותיקים, הזמן לכאילו עומד מלכת. אמנם ניתן לראות בספורט גוף דינמי המשתנה תמיד, אך להיום ככל הנראה טוב להבין כי המסורת…מדברת מעל הכל.
ליברפול מול ריאל מדריד. אין קלאסיקה גדולה מזו.



ליברפול עברה עונה פנטסטית והיא מיוחדת מאוד. כאוהד יונייטד? נותר לי רק לזכור שכאשר השדים האדומים הגיעו לשיא, זה התרחש בתמסור קארמתי למועדון האנגלי הגדול באמת. כי אם היום יונייטד היא הבדיחה של הכדורגל האנגלי, אז בשנות הזהב שלה? היו אלה הברבורים שדעכו. אולי באנגליה יש מספיק מקום רק למועדון אדום אחד בכל תקופת זמן…כי אין ספק, שכעת, זוהי התקופה של ליברפול.

ג'יימי קאראגר, המגן האגדי של הברבורים (שהניף גביע אירופה) וכיום פרשן בכיר ב-BBC צוטט לפני כמה שבועות שאמר "האמת, שאין בליברפול שחקן אחד שהוא ברמת "וורלד קלאס". גם סאלח שחושבים ששייך לשם, איננו כזה ורק החיבור המיוחד, הזורם והשוטף של המועדון עושה אותם טובים יותר". אני לא בטוח עד כמה שקאראגר צודק, אך מה שנכון הוא שליברפול של קלופ היא קבוצה מבריקה. הסגל העמוק, התכנון הטקטי והאסטרטגי הנפלא של קלופ יוצרים קבוצה מלוכדת שכבר רצה יחד שנים. לעיתים נדמה שהשחקנים כל כך קרובים ומחוברים אחד לשני בגוף ובנפש, שגם יכולים למסור בעיניים עצומות וכמובן שהכדור מגיע ישר לרגל.

בואו לא נשכח, שעד לשורות אלו…ליברפול היא כבר דאבליסטית העונה. זכתה בגביע FA (התגברה על צ'לסי בפנדלים) הנחשב וגם בגביע הליגה הנחשב פחות. עד למחזור האחרון (המותח מאוד) בפרמייר ליג גם היה לה סיכוי לזכות באליפות. רק גול אחד בדקה ה-81 של סיטי במשחקה האחרון מול אסטון ווילה (חזרה מפיגור 2-0) מנע זאת. ליברפול נתנה פייט עד היישורת האחרונה למנצ'סטר סיטי העשירה ולא נפלה ממנה בשום רגע במהלך העונה. הפרש של נקודה אחת בודדת נתנה לשיטי (סורי, לא שגיאת כתיב) את האליפות עם הפרש שערים כמעט זהה. מי שאוהב את הרומנטיקה בכדורגל מעל הכסף, יודע ומאמין שליברפול ראויה יותר לתואר. אז יכול להיות שליברפול תסיים את העונה עם טרבל וגם…תיאורטית יכלה להיות הקבוצה הראשונה אי פעם לזכות ב-4 תארים בעונה אחת. אסור לזלזל או לשכוח זאת לרגע. כי עם אדום עמוק כמו של הברבורים, קל מאוד לשים אותם בעמדת האנדרדוג. אך אולי, זה מה שהם הכי אוהבים. כי משם? הם צומחים. יחד עם הכשלון הצורם של המועדון שלי יונייטד, אני לא קטנוני מספיק להטיל ספק בכך שליברפול הציגה העונה אולי את הכדורגל הטוב ביבשת. הן מבחינת יכולת על המגרש והן מבחינת מיתוג ומנהלת.






יורגן קלופ הוא גאון כדורגל. אם לא המאמן הטוב בעולם כיום, בהחלט נמנה ביניהם. האופי הכיפי והקל שלו הם מושא לאנושיות בכל מסיבת עיתונאים. בהם עונה על שאלות כמו אדם פשוט, צנוע, מקורקע ואף מצחיק ומשעשע ביותר. בלי אגו וללא זוהר כלל. לצד חיבור חזק מאוד לשחקנים וכאמור גאונות טקטית…הוא מעמיד תנאים חסרי פשר להישגיות באופן הקליל ביותר. רבים בעולם הכדורגל מכבדים ומעריצים אותו מאוד. כי בעידן טכנולוגי מואץ בעלת נהירות מוטרפת, הוא מעניק נחת, בטחון, מסורתיות ואמונה לשחקניו והמועדון. אין לצפות באיזה הרכב יפתח, כי מאוד אוהב שינויים של הרגע האחרון. הוא וצוותו שוקדים יום וליל בהסתכלות אנליטית וגם סטטיסטית לפני כל משחק, כדי למצוא את נקודות הפרצה או החולשה מול היריב הנתון. העונה ליברפול פתחה עם יותר מ-25 הרכבים שונים ובכולן הציגה כדורגל שוטף, חכם ובעלת שליטה מוחצת ביריב. אך גם יורגן לבטח יודע, שלמרות גאונותו והצלחתו, בערב זה? מחכה לו עוד אתגר בלתי נתפס שעוד לא חווה.





ריאל מדריד
רבים חשבו שכאשר זינאדין זידאן פרש בפעם השנייה מן המועדון בסוף העונה הקודמת חסרת התארים, היא תדע מפולת. בסוף העונה הקודמת, כאשר הובן שעדן האזרד הוא בלוף שהגיע כבר "לנחלה" בגיל שלושים עם חוזהו הענק, והוא מתרכז יותר בבחורות, באוכל, אינסטגרם ובחיי החוף בספרד מאשר כדורגל, לצד ההתפתחות המוגבלת של וויניסיוס ג'וניור…האוהדים הרגישו לרגע שריאל תדע כמה שנים של שחור. אך ההנהלה האולי השנואה ביותר בכדורגל האירופאי בראשותו של פלורנטינו פרז הקר והמנוכר גילתה מסורתיות קודרת כאשר מינתה בפעם השנייה את המאמן המנוסה ביותר ביבשת. קרלו אנצ'לוטי הוותיק.



בגיל 62, לאחר שכבר זכה בשלושה גביעי אירופה, שניים עם מילאן ואחד כאמור עם ריאל בעונת 14\2013…חשבו שדי, זמנו של אנצ'לוטי קרב ובא. הוא נדד מבאיירן (דאבל), לנאפולי ואז לאברטון העשירה אך הקטנה חשבו "זהו. אנצ'לוטי כבר לקראת הסוף". אך ראו והאמינו כי אין חכם כבעל נסיון ו-62 זה ה-42 החדש של ימיינו. עם יותר מעשרים תארים הן כשחקן ומאמן, אנצ'לוטי הוא אחד המאמנים המעוטרים בכל הזמנים. אני סבור שאף אחד לא יזלזל בו שוב, גם כאשר יגיע לגיל 72.

עם החתמה אחד בודדת של אדוארדו קאמאבינגה, הוא לקח את הסגל שהשאיר מאחורי זידאן, שמר על שחקנים שחזרו מהשאלה ושיבח אותם. אנצ'לוטי מצא דרכים לרענן את התחושה הרווחת בחדר ההלבשה והחדיר מחדש רוחות של תאווה ורעב. שחקנים שהיו מעט כבויים תחת זידאן התעוררו למציאות שבה יש רוטציה קבועה וחסרת טובות. כמעט כולם מקבלים דקות משחק באם הם מוכיחים זאת ולכולם יש הזדמנות להראות את היכולות שלהם. כל הסגל בכללותו, התאפס והפך מישנוני מעט ומורגל להצלחות תחת זידאן ותקופת רונאלדו, לקבוצה רעבה שרוצה לזכות מן השאגות של הקהל האדוק בסנטיאגו ברנבאו הקולוניאלי.



ייתכן ואפשר לאמר, כי קארים בנזמה הוא הרכש החכם, המניב, הטוב והערכי ביותר שמועדון ריאל מדריד עשתה בעידן האחרון. כי הנה ראו, חלוץ בן 34 שלא הפסיק להבקיע ולכבוש מן יומו הראשון בלבן עד ימיינו אנו.
חברים יקרים, זה כמעט 15 שנה (נרכש מליון בגיל 20) של עמידה בטופ. אל מול הציפיות הכי נוקפות, קשוחות ולחוצות שניתן לתאר, בנזמה…נכנס לפנתיאון. עם כל ההגמוניה לכריסטיאנו, הנפת גביע נוסף יכולים לשים אותו במקום אחד אף מעליו מבחינת המועדון. כי הוא תמיד היה שם, הבקיע ונשאר נאמן לחלוטין. באם ריאל תזכה בפעם נוספת בגמר הזה, אף ישתווה לרונאלדו עם חמישה זכיות בגביע אירופה לאלופות.

אפשר לציין עוד שמות בסגל הנפלא של ריאל העונה. את קאסמירו שהבשיל ונמצא בשיא, את אדר מיליטאו חומת הברזל ואולי הבלם הטוב בעולם כיום שעזר לשכוח מהר מאוד את עזיבתם של רפאל ווראן וסרחיו ראמוס. את דני קרבחל, דני סבאלוס ואת לוקאס וואסקז שגדלו במועדון וחזרו אליו לאחר נידודים, אשר גילו שהמלכותיות של מועדון ריאל מדריד נמצא בדמם ועצמותייהם. כי עד לפני כמה עונות נחשבו לנפילות וכיום נמצאים בגוב האריות. מרקו אסנסיו המתעש וגם רודריגו הצעיר והמתפתח.

אך בעיניי שחקן אחד העונה הציג יכולת שאנחנו עוד עתידים להתמוגג ממנו בשנים הבאות. אותו הרכש שלקח לו כמה שנים כדי להתבשל והעונה הפך לאחד מהשחקנים הטובים והמלהיבים בעולם. וויניסיוס ג'וניור של העונה הציג כדורגל מעולם אחר. הוא המציא תנועות חדשות, דרבולים חדשים. כן, בעידן שבהם מסי ורונאלדו עוד משחקים…וויניסיוס המציא תנועות שגם שניהם לא חשבו עלייהם. "איך הוא עשה את זה?" "מה זה בכלל?" התפעלו האוהדים והפרשנים. כמו ניקולה יוקיץ' בהשוואה חסרת טאקט לחלוטין, הוא פשוט עשה משהו חדש בספורט. זה יוצא דופן וכולם בעולם הכדורגל משתאים, יראים ומתפללים שרק ימשיך כך ויהפוך לאגדת כדורגל אל מול עיניינו.



אז "זהו" בקצרה. ב"קצרה" מאוד.
תאמים בין חאמד אל תיהאני, השייח הקטארי והבעלים של פ.ס.ז לבטח יהיה ביציע המובחר.
הוא שילם לא מעט כסף והזיז לא מעט קשרים, כדי שהגמר העונה יהיה בפריז בתקווה שמועדונו יהיה שם.
הוא שילם לכולם, הביא את השמות הכי גדולים…אבל זה לא הספיק. בוא נקווה שלמרות שהוא מוסלמי, לא יתבושש לשתות איזו קאיפיריניה, לאכול קצת שרימפס או להזמין שוט של טקילה במהלך המופע הגדול של גמר ליגת האלופות ולהנות למרות המרירות.

באופן אישי, אין לי מושג מה קורה בסוכנויות ההימורים ואני ממש לא לוקח צד או מהמר על המשחק הזה. אם יכלתי, הייתי מזמין את הפלטה של הטאפאס בקבינה של העשירים, כי מה שבאמת חשוב, הוא שנהנה כולנו. 

חג שמח!

אני שומע את ההמנון עם הכינורות והאופרה של המשחק ברקע…
צמרמורות כבר יוצרות בועות של ברווז על העור…
כולנו דרוכים. הפיצוחים, הבירות וגם הפיצה או הסטייק יושבים על השולחן בסלון או בפאב…
האישה, החברה, הילדים, המשפחה או החברים מסתכלים אחד על השני בפליאה…"מה קורה פה?" אנחנו שואלים…והנה הקול של מודי בר און שאומר או בעצם, מצווה…

"תבלו."